מסע סתיו למונגוליה 2017

אילן אדמי

לגבי הטיול עצמו אין ספק שהטבע הנופים האנשים והתרבות היו מאוד חווייתם, אבל בנוסף אני חושב שהצוות שקיבלנו בהנהגתו של דניס שבאישיותו הנעימה בחריצותו ברצון האין סופי שלו שהלקוח היה מרוצה לא רק שהפכה את החוויה שלנו לטובה אלה גם הקרינה על הצוות כולו שפעלו כאחד למעננו שנהיה מרוצים.

ועכשיו לגבי אילן

מסע חורף לימת בייקל הקפואה

עליזה פלורנטל

מייל של אילן אביב הוא מסוג המפתים, המניעים,  גם אם אתה מהסס ניצתת אש, למרות החשש מהקרה.

״אתם משוגעים והמסע הזה יתאים לכם״

ועוד: "פעם ביקרתי בארץ קסומה. היא נמה את שנתה, מכוסה בשמיכה לבנה. ענני צמר שימשו ככרית, וקול השלג הבתולי הנדרס, תחת רגליי היה צלול מחריש אוזניים בשקט שלו. ממש דקה לפני שהחורף מפנה את הדרך לאביב, אני  מבקש לצאת למרחבים הלבנים האלו שוב, להרגיש את האוויר הצלול, שמנקה את המוח."

אנחנו המשוגעים.

וכך זה מתחיל.

המסע של 2016

ערן סער

זה התחיל בחורף כשפגשתי את גדעון, חבר ושכן, בטיול והוא אמר: " אנחנו נוסעים בקיץ למונגוליה, בא לכם להצטרף? "  -  השם "מונגוליה" כאילו הפעיל איזה גלגל גדול וחלוד בתוך מוחי שהחל להסתובב ועם כל סיבוב נזרקו לחלל אסוציאציות 'מונגוליות' : ערבות, סוסים, פשיטות וכיבושים, טמוג'ין, מדבר גובי, קרקורום,,,, - בכל שניה הזרם הלך וגבר.... חייכתי במבוכה. גדעון שאל: "מה אתה מחייך?" ועניתי שמונגוליה זה כל כך דמיוני, מתחום הפנטסיה, ושאף פעם לא עלה בדעתי שאפשר פשוט לסוע לשם ולהיות שם.....

וגדעון אמר: "יש לי חדשות בשבילך, אפשר...ויש לי אפילו את מי שיקח אותכם לשם,,,,קוראים לו אילן אביב......

מסיביר למונגוליה ב 2015

אילן אביב

Add Descriptיצאנו קבוצה קטנה. הסתיו ניבט מכל עיקול דרך שחשף פסגות מושלגות, מכל משב רוח שכיסה את הכביש בעלים כתומים. ככל שכביש 52 הלך צפונה, כך הטמפרטורות הלכו למטה. חולפים על פני רכבים שהתגלגלו לערוץ הסמוך, וגם אצלנו ברגע של חוסר תשומת לב רכב המטבח והנגרר שלו מבצעים סלאלאום על הכיש השחוק. כוסיות הוודקה ברכב מצליחות להפיג חששות והצחוק המתגלגל נישא למרחוק. קבוצה קטנה של ישראלים מוצאים הרפתקאה בערבות סיביר בדרך אל העייט המוזהב במונגוליה. סיפור בתמונות.ion here

מסע לסיביר לאורך כביש 52

סמיון קופטיאב

סיביר, היא תת המודע של רוסיה, לשם הודחקו במשך שנים מיליוני אנשים. לחינוך מחדש, לעבודת פרך, או סתם כדי לאכלס את הטריטוריה הענקית. וכמה גדול תת המודע הסיבירי הזה, הוא עצום, יותר גדול מקנדה, שיותר גדולה מארצות הברית. סיביר משתרעת מהאוקיאנוס השקט עם מקומות חידתיים כמו סחלין וקמצ׳טקה ועד להרי אורל הקרובים לאירופה. האקלים בחורף קיצוני וקשה.

רותי ויינשטיין

ועל כך אני רוצה להודות לכל אחד ואחד מכם, לכולכם ביחד ומעל הכל לאילן, אדריכל העל, שביד אומן ידע והשכיל להוליך אותנו בשבילים לא נודעים, בנפלאות של נופים אנושיים, נופי טבע, נופי שמיים עם כחול עז שרק במונגוליה פגשתי, שלג צחור, שצף נהרות ואגמים, וכמו רקדן מיומן, ידע שלא ליפול למהמורות ממהמורות שונות...!!!

עליזה פלורנטל

כל דבר פעוט הופך במונגוליה בעל ערך אנשים חיים בגרים צנועים, בלי לצרוך מדי, בלי להשחית את העולם בית נטוש - מעבר גבול נראה כמו עזה, כמו כפר נטוש, שני אנשים מגיעים אלינו, בתקווה לעסקה, בית קטון משמש מקום מנוחה, ישיבה.

סמיון קופטיאב

חשבתי שזה השמאן המקומי...

הוא הסתובב במבט מסתורי בתוך ההמון. עם עיניים אדומות כחולות, מחפש את הקהל למופע של הלילה. את האנשים הפצועים והמדממים שהרוחות יכולות לעבור דרכם בקלות ולספר את הסיפור שלהם. 

עליזה פלורנטל

בבוקר נרכב אל ראש ההר השכמה אל מול האגם, שמש חמימה מקבלת פנים, רוכלות יושבות עם דברי אמנות בצהריים נשאר בגרים גשם עז יורד עלינו בתזמון מעולה של הפסקה מהקצב המהיר גל: תראה דור יש פה כבשים דור: בטח יש כבשים גל: דור, בתוך הגר! שמונה כבשים! בארבע יפוג הגשם , בחשש נחליט לבקר בשבט המיוחד בני הצאטאן , כמעט נכחד - 40 איש 4 איילים.

מיכה יקיר

קמים לבוקר צח וקר, רוטטים ניגשים המטיילים לשתות כוס חמה של קפה או תה שהכין הצוות המסור. מסביב המולה וריצות להתרוקנות בטבע. אנו אורזים את הציודים והצוות מפרק ומעמיס על הרכבים ומגיש לנו ארוחת בוקר. אחרי האוכל הולכים במרחב הירוק בין עדרי הסוסים והצאן לחילוץ אברים ולתת למטפלינו זמן לסיים הכל. הרכבים חוברים ואנו שבים לכביש וממשיכים לדרום מזרח, נוף גבעות ובקעות ירוקות.

יומן המסע של ניר שריג

מרחבים עצומים ורבים, רובם ככולם ירוקים בשלל גווני הירוק השונים. ככלל הטבע מתחלף במרחבים בין כביש סלול [מעט מאד] לדרכים יותר ברורות ופחות ניראות גם הם ארוכות ואין- סופיות. אדמה חולית, אדמה חומה, ואדמה צפופה. משטחי דשא- בר אזורי קוצים ושיחים, מעט אזורים צחיחים, מעט עצים ולא מאד גבוהים. ערוצי נחלים רבים, בדרך כלל מלאי מים, צרים ורחבים רדודים ועמוקים יותר. 

אידית דב | מיטל אסייג | סמיון קופטיאב | תמי ליבנה 

אֵיךְ? אֵיךְ אִילַן, הִדְבַּקְתָּ אוֹתָנוּ בַּתְּמִימוּת הַמּוֹנְגּוֹלִית, שֶׁלְּךָ לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמוֹ עִזִּים עִוְּרוֹת לָתוּר אַחֲרֵי כָּל אוֹבוֹ . נָטַעְתָּ בָּנוּ אֱמוּנָה רִאשׁוֹנִית בְּתוּלִית שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל וְנִגְמָר כָּאן. וְשׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא יִהְיֶה מַה שֶּׁהָיָה וְכַמָּה צָדַקְתָּ .

משתתפי המסע

נפלנו איש לזרועות רעהו, יודעים שנגזרה עלינו, מבחירה חופשית לגמרי, חוויה משותפת יחידה במינה, מאתגרת ומרתקת. שבועיים שכללו התנתקות מהמוכר, מפגש עם השונה, יחד מופלא, נסיעות, לינות, גרים, אוהלים, השכמות, קבלות שבת,נופים מדהימים, צוות מקומי, צילומים ואחוות טיול שהורגשה מן הרגע הראשון!

מיקה רביד

ולפתע כמו בהזמנה מיוחדת, בתוך ענני חול, שואטים דוהרים, מתקדמים לעברנו – נתגלה לעינינו עדר של עשרות גמלי!!! מחזה מרהיב עין! בראש רוכב על סוס ומנהיג אותם, כצפוי, בעלה של האישה! עכשיו יהיה לה על מה לדסקס ולספר עוד ימי ארוכים... הגמלים של מונגוליה הם בעלי שתי דבשות. בדרך כלל הדבשות זקורות וגאות, אך לא יכולנו להתאפק מלצחוק מאות גמלי שהדבשות התדלדלו לאחד הצדדים, או אפילו כל דבשת לצד אחר

אילן אביב

"לפני שני רבות, פגש זאב כחול את האיילה החומה בערבה הגדולה שלפני הרי האלטאי. הוא חיזר אחריה בנמרצות, עד שנענתה לו – ומהמפגש נולד המונגולי הראשון. ממשפט-אגדה זה ניתן ללמוד הרבה על המונגולים. על הקשר שלהם לטבע, על אופיים המשלב את אומץ ליבו, יצריו העזים ונחישותו של הזאב עם רכותה וביישנותה של האיילה, ועל תפיסת את הזמן כמשהו שאינו רציף . 

אילן אביב

המסע עצמו היה תענוג רצוף של גילוי תרבות שונה, על רקע של נופים מדהימים. להתעורר כל בוקר אל אגם כחול מעוטר בהרים פראיים. לנסוע בתוך תמונה, לצלם ללא הפסקה ולנמנם את מנוחת הצהריים הערבות המוריקות והאין סופיות של מונגוליה.