הצבא המונגולי הושתת על רוב של פרשים, וסלים (vassal) ובעלי ברית מכל רחבי אסיה והמונגולים עצמם היו בו מיעוט אתני. עוצבת היסוד הייתה הטומאן, בת עשרת,אלפי איש. ומספר טומאני היוו ארמייה בפיקודו של מפקד יחיד. במהלך מבצע היה גל התוקפים הראשון מהווה "גיס חמישי" והורכב מסיירים אשר ריגלו את הארץ. קבוצת סיור מקדימה זו הטילה טרור, פשטה על מרכזי אוכלוסיה מבודדים ואף עסקה בשוחד, בהפחדה בהורדת המוראל (באמצעות רציחות אקראיות) ובאיסוף מידע. אחרי הגל הראשון, נע גוף סיור עצמאי וחזק ולאחריו הגוף העיקרי. הכוחות ידעו להתקד במהירות של עד 80 ק"מ ליום וקיימו יכולת  להתרכז כנגד יעד יזום, בהשיגם עדיפות מקומית מכרעת. ניידות הלוחם הרכוב, השימוש ארוך הטווח בקשת המורכבת הקטלנית והחרב עקומת הלהב; אתוס 'בצע, ,או מות' של הגאזי, הלהט החברתי של הבלעדיות השבטית וקשיחות ; בשילוב ניהול הלחימה באמצעות דגלים, הסתערויות המוניות ונסיגות מדומות, יצרו אפקט הלם יעיל .

 

המניע לאכזריות של המונגוליים , היה מחושב ותועלתני ולא תוצאה של אובדן שליטה וחמת זעם. בפעולות התנגדות לכיבוש, בעיקר עמידתן של ערים בצורות, ראו צידוק לטבח סיטוני במנוצחים. אכזריות של המונגולים העפילה לשיאי חדשי בסולם דרגות ההרסנות והרצח: פירמידות של גולגלות הנראות למרחק של יומיי הליכה קדמו את פני הפליטים המקומיים , ומושבות שלמות נעקרו לשם "ישוב מחדש" במחוזות ספר לאור אי נאמנות למונגוליים.

 

המפתח להבנת אסיה

רוסיה, בשונה ממרכז אירופה, לא השתחררה מהמלחציים המונגוליים. כאשר חזר באטו ממונגוליה, הקים את מחנהו סמוך לנהר הוולגה, לימי בירת החאנים של 'אורדת הזהב'. ב -1260 זכתה מדינה זו לעצמאות ושלטה ברוסיה 200 שנה – נטמעת וטובעת באופייה חותם מונגולי בל יימחה .

 

בדרום היבשת, השיג באבור בשנת 1526, את ניצחונו בקרב פניפט. לאחר מותו בגיל צעיר יחסית, הגשימו צאצאיו את חלומו להקמת אימפריה במרחבי הינדוסטאן. החצרות המפוארות של השלטוֿן המונגולי, היו מרכזי צריכה ראוותניי, אפילו על,פי אמות המידה של שושלות המלוכה האירופאיות בימי,הביניים. עבור אלה ניתן היה לשלם רק באמצעות כינון מכונת שוד שיטתי. גובי מס עטו ללא רחמים על האיכר והסוחר כאחד; מתעלמים במפגיע ממצב היבול או הסחורה. לנשך הזה לא נוצרו בלמים חוקתיים או אחרים ובסופו של דבר מבחינה טכנית, נגזר על האימפריה המוגולית לשקוע, כשהמאבקים עם שכניה משמשי רק כזרז לגורמים הפנימיים.

 

מונגוליה במאה ה - 20 

מתחילת המאה ה - 20, מונגוליה לא הייתה אלא שם במפה המתייחס לבמת ההר העצומה, שבין סין לסיביר. מלחמת העולם ה - I נוצלה למעורבות צבאית סינית, יפנית ורוסית. לאחר מספר מערכות, הוקמה במונגוליה החיצונית ממשלה מהפכנית זמנית (בתמיכת ברה"מ) ומרחבה ומשאביה, הוכרזו כרכושו של העם המונגולי. לאחר נסיגת היפנים מסיביר המזרחית בשנת 1924 (בלחץ אמריקאי) החלה מונגוליה קושרת קשרי חוץ עצמאיים. במרוצת השני הבאות החלו משלחות מסחריות ומשלחות לימוד מונגוליות לבקר בברלין, אול בהתערבות סובייטית הוחזרו המשלחות והוסדר שקשרי סחר חוץ, יתבצעו דרך ובאישור מוסקבה בלבד. סיפוח מנצ'וריה ע"י יפן והפיכתה למדינה "העצמאית" מנצ'וקו, הובילה להגירת האריסטוקרטיה המונגולית לגבולותיה. בתגובה לכך, הכריזה סין על נכונותה להעניק מידת עצמאות למונגוליה הפנימית ורוסיה הסובייטית החלה להקים במונגוליה החיצונית נמלי תעופה, תחנות שידור ונשק; אקדמיה צבאית ומפעלי ייצור נשק והפכה מחדש את עם הרועים, לעם לוחמים.

 

בשנת 1932, בותרה הארץ לשלושה חלקים, כשבכל אחד מהם הנהגה תחת השפעת המעצמות היריבות – יפן, רוסיה וסין. אולם, מגע ישיר של שלושת המעצמות בלב מונגוליה, התרחש רק בשנת 1936, כאשר הושלם כיבוש החבלי סויואן וצ'אהאר ע״י גייסות סיניים. בתגובה כבשה יפן בשנת 1937 חבלים אלה תחילה והניעה את האסיפה הלאומית שם, להכריז על עצמה כ"ממשלה האוטונומית של מונגוליה". בהתאם למסורת, קבעה ממשלה זו את תחילת מניין השנים שלה, משנת עלייתו של ג'ינגס חאן לשלטון.

 

בתום מלחמת,העולם השניה, כפתה ועידת יאלטה על סין להכיר ב"רפובליקה של מונגוליה החיצונית". פחות משנתיים לאחר מכן הכריזו המונגולים של מנצ'וריה ומונגוליה הפנימית, על הקמת "ממשלה מונגולית עצמאית". יחד עם השלמת מסילת הרכבת המקשרת בין אולאן באטור, בירתה של מונגוליה החיצונית לבין הקו הטראנס-סיבירי, בשנת 1949, מסמלת תקופה זו, את שיא ההשפעה הסובייטית. החל משנת 1950, חל שיפור ניכר גם ביחסי סין ומונגוליה, ששיאו, בפתיחת מסע רכבת לאולאן באטור, בקו טסינינג-פקינג, בינואר 1956.

 

ב - 1961 התקבלה מונגוליה כחברה באו"ם.